כשהייתי ילדה, אבא שלי קנה מדיח כלים בתקופה שמדיח היה טכנולוגיה חדשה ומסעירה. כולנו התלהבנו מהפלא הזה ששוטף את הכלים במקומנו חוץ מאמא שלי שלא הבינה על מה המהומה... הרי צריך לשטוף את הכלים לפני שהם נכנסים מכניסה למדיח, אחרת יהיה ריח רע במדיח והכלים לא יצאו מצוחצחים כמו שהיא אוהבת, אז היא התעקשה שהמדיח ממש מיותר ושיותר מהיר ויותר הגיוני להמשיך לשטוף ביד כמו שאנחנו רגילים. לקח שנים עד שגם אנחנו הצטרפנו לחגיגה.
כשהתחילה הקורונה וכולם עברו לזום, אני הצהרתי שאני פשוט לא מתחברת לזה. הטכנולוגיה הקרה הזו שלא מאפשרת לי לפגוש אנשים בלייב, לקבל חיבוק, להרגיש את האנרגיות של האנשים. אממה, הצהרות לחוד ומציאות לחוד. מהר מאוד הבנתי שהקורונה כאן להישאר ועוד יקח הרבה זמן עד שנוכל להרשות לעצמנו לבטל את הריחוק החברתי ולהתקרב מחדש. אז התחלתי לערוך פגישות וייעוצים דרך הזום, אבל הרצאות? סדנאות? ממש לא!! שתתפוצץ הטכנולוגיה, אני צריכה אנשים.
קצת הזכרתי לעצמי את אמא שלי והמדיח...
והחלטתי שבמקום לתת למדיח שלי לעמוד חדש במשך שנים- לפתוח לו את הדלת ולהתחיל להכניס כלים.
ניחשתם נכון, קפצתי למים והרצאתי בפעם הראשונה- הרצאה על יצירתיות בעסקים בימיי הקורונה בה הבנו איך אנחנו מקבלות החלטות בעסק שלנו וכיצד אנחנו יכולות לקבל החלטות בצורה יצירתית שתאפשר לנו לצמוח מתוך שינויים ואי וודאות.
ותקשיבו, יש לי סקופ בשבילכן (או אולי דווקא בשבילי) גם בזום, הצלחתי "להרגיש" את הקהל, לתת להן לדבר, לשאול, להתייעץ. האנרגיות עברו אלי דרך המסך וחוץ מזה שישבתי ולא עמדתי כמו שאני רגילה, היה עבורי מעולה בדיוק כמו בהרצאה פרונטלית- אפשר להגיד שהכלים יצאו מצוחצחים 😉
מאז העברתי כבר עוד לא מעט הרצאות וסדנאות באמצעות הזום או הפייסבוק לייב.
ומה אני רוצה לומר לך?
שהתקופה המשוגעת הזו מחייבת אותנו לעבור לדיגיטל, אבל היא בעצם מרחיבה את היכולות שלנו וגם אחרי שהמגיפה הזו תעבור, אנחנו עדיין נוכל להשתמש באותה טכנולוגיה ולהציע יותר מעצמנו.
