שומעת?
כן, כן, את
שממש עכשיו מצליחה לקרוא את הפוסט בין לפרק את התיקים של הים לארוחת הערב למענה על המייל מהעבודה
את, שכבר כמעט חודשיים מנסה ליצור חופש גדול ״אמיתי״ למרות הקורונה וכל השיט מסביב, כי מה- ככה יעבור להם החופש?
את, שכבר חצי שנה מנסה לג׳נגל בין זומים לקפסולות לתו סגול וקצת רצון לשמור על טיפה של נורמליות
את, שמנסה להתרגל למציאות החדשה ועדיין מנסה לשמור על הישן...
אז שומעת?
את בסדר
נשבעת!
את ממש בסדר
מה זה בסדר? מגיע לך צל"ש שאת עוד מצליחה לחייך, לתכנן חוויות, לעבוד, ליהנות
אז תעשי לעצמך טובה ובלי רגשות אשם
כל ההתחבטויות האלו, השיפוט העצמי
המחשבות בלילה לפני שינה
התחושה שזה לא מספיק
כל הספקולציות- אם רק הייתי עושה/אומרת...
כל זה, מה זה מיותר, חסר תועלת
ותכלס, גם ממש לא נכון
תני לעצמך קרדיט
כי למרות שבחוץ משתוללים מגיפה ומשבר כלכלי
את אשכרה מצליחה לשמור על בית שמח
ועל נשמה מאושרת
ואם יש לך את זה- יש לך הכל
