אם אחד מהמקרים האלו קרו לך- אז המאמר הזה הוא בשבילך:
1. העלת פוסט, עשית קמפיין וכמעט אף אחד לא הגיב
2. פרסמת סדנה ולא היו נרשמים (או נרשמו רק אחד או שניים)
3. השקת מוצר חדש ובקושי הייתה התעניינות
4. העברת הרצאה והיא לא הייתה כל כך מוצלחת
5. כל מקרה אחר בו עשית משהו שהיית בטוחה שיהיה מדהים וואלה לא צלח כל כך
אני כל הזמן שומעת מעצמאיות על צעד שהן עשו ולא הצליחו בו- לא היו תגובות, לא נרשמו אנשים, לא היו רכישות, לא הייתה התעניינות- תחושת כישלון. נכשלתי, טעיתי, ומה עכשיו? אז זהו, שאני בכלל לא רואה במקרים האלו כישלון. איפה שאתן רואות כישלון אני רואה למידה, צמיחה, התפתחות.
אספר לכן סיפור אישי. לפני כשנה הזמינו אותי לאיזה ארגון עם ההרצאה שלי "מדעי הג'ינגול". זו לא הייתה ההרצאה הראשונה שלי בארגון הזה ועד אז ההרצאות שלי תמיד היו מיועדות לעצמאיות. אממה, באותו ערב הם הזמינו נשים באופן כללי ולא רק עצמאיות, אני לא ידעתי מזה. הגעתי עם ההרצאה כשהיא מכוונת לעצמאיות (היא יכולה להיות גם וגם). אני עומדת מול עשרות נשים ואני קולטת מהווייב של הקהל שלחלק ממנו זה ממש לא רלוונטי מה שאני מספרת. היו אפילו איזה 3 נשים שקמו באמצע ויצאו. עכשיו בשביל מרצה אין דבר נורא יותר מקהל שלא מתעניין במה שיש לך להגיד!
כשסיימתי, ניגשתי למארגנת ושיקפתי לה את התחושות שלי, ידעתי שכמובן גם היא שמה לב לדברים. ואז היא אמרה לי שהקהל לא היה מדויק לעצמאיות אלא קהל כללי וזו הייתה הטעות שלנו- היא לא עדכנה אותי ואני לא טרחתי לבדוק, סמכתי על ההרצאות הקודמות. יצאתי משם בתחושה קשה ונתתי לעצמי לשקוע בבאסה הזו כל הדרך הביתה. תוך כדי כבר עשיתי עם עצמי הפקת לקחים והבנה מה אני לומדת מהסיטואציה הזו. חושבות שקרה עוד הפעם שהגעתי לאיזו שהיא הרצאה ולא שאלתי מראש מי הקהל, מה אופי הערב וכו'? אתן כבר מבינות שלא..
יכולתי לקחת את הכישלון הרגעי הזה ולהשליך על יכולותיי כמרצה, על יכולת הארגון שלי, על כך שאני כנראה לא מעניינת ולא יודעת להעביר את המסרים בצורה נכונה. ואיך זה היה משרת אותי? במקום זה הבנתי מה טעות והפקתי לקחים לעתיד. ככה בדיוק אתן צריכות להתנהל עם כל מקרה שלא צלח לכן- להבין מה קרה ומה אתן לומדות מזה. אני מרשה לכן להתבאס בדיוק לאותו היום בלבד ולהמשיך הלאה :)
הדרך הטובה ביותר לסיים את הפוסט הזה היא עם הציטוט של דייל טרנר שאמר פעם "הכישלון של העבר הוא החוכמה של העתיד".