כחלק מלימודי הדוקטורט שלי בייעוץ ארגוני, הכרתי את התאוריה של מישל פוקו על המבט. הוא מסביר שהאדם מגדיר את עצמו, את יכולותיו, את חסרונותיו, את אופיו ואת אישיותו על ידי הדרך בה האחר מביט בו. אם לדוגמה, האחר מביט בו בהשתאות ומתייחס אליו בהערכה רבה, האדם יאמין שאכן הוא שווה הערכה, שהוא מצליח ושהצלחתו נודעת ברבים. ויכול להיות שהאדם יגדיר עצמו הפוך מאיך שהאחר מביט בו (נניח המורה בבית הספר שאמרה לך שאת כישלון ואת מוכיחה לה בדיוק ההפך- את למעשה הגדרת עצמך לפי המבט שלה, גם אם ההגדרה הפוכה).
וזה גרם לי לחשוב עלינו ועל איך שאנחנו מסתכלות על עצמנו. כי בתור עצמאיות אנחנו חשופות כל הזמן למבטים של אחרים- הסביבה, הלקוחות, העוקבים ברשת והם כנראה מסתכלים עלינו בצורה מסוימת שוודאי משפיעה עלינו. אבל מה עם ההשפעה של המבט שלנו על עצמנו? כמה אנחנו יודעות להביט על עצמנו בהערכה על העבודה הקשה, בהודיה על כל הכוחות והאהבה שאנחנו נותנות בעסק, בחמלה על האתגרים בדרך ובהבנה שכל התקדמות קטנה ככל שתהייה היא התקדמות מבורכת ונכונה ומשאירה אותנו במסלול הנכון?
הייתה לי פגישה לא מזמן עם לקוחה בעלת עסק חדש יחסית. היא כבר שנה עצמאית אבל מבחינתי עד שאין לך כלים עסקיים נכונים ומקצועיים, את עוד לא בעלת עסק ואני מתחילה "לספור" את הזמן העסקי מרגע זה. בנינו תכנית עסקית שנתית והגדרנו יעדים לצמיחה ברווחים תוך שנה. כששאלתי אותה כמה הרוויחה ב-2019 (בשביל האומדן) היא ממש התביישה להגיד שהרוויחה "רק 35,000 ש"ח". באותו הרגע יכולתי לראות איך היא מסתכלת על עצמה- לא מצליחה, לא מרוויחה, מבוישת. בעוד שאני הסתכלתי עליה בהערכה- כל הכבוד!! הצלחת לייצר 35,000 ש"ח לבד, בזכות הכישרון שלך, בזכות העשייה וההתמדה וזו רק ההתחלה.
ברור שזהו סכום שעסק לא יכול להתקיים ממנו, אבל זו רק נקודת הפתיחה. וכשנדע להביט בעצמנו בהערכה, הודיה, הוקרה על כל הישג, נוכל להמשיך לגדול, להתפתח ולהצליח. אז עם כל הכבוד לפוקו, עזבו בצד את השאלה איך אחרים מסתכלים עלי ותשאלו את עצמכן- איך אני מסתכלת עלי? תהיי במודעות להסתכל עליך כמו שמגיע לך- כאישה מלאת אומץ, עשייה, אהבה ושליחות שבאת להעניק לעולם הזה ❣
ותיזכרי
תחלמי- תעשי | תהיי מאמיזמית